פסק-דין בתיק ת"ק 55508-05-11

עסקינן בתביעה לתשלום דמי שכירות והוצאות שונות, וכן לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש ונזקים אשר נגרמו למושכר.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעים התקשרו עם התובעת בהסכם שכירות, לפיו שכרו מאת האחרונה דירת מגורים שבבעלותה הנמצאת ברח' שלמה קליין 16/15 בעכו (להלן - "הדירה").

הסכם השכירות הראשון נחתם ביום 12.3.10 ותקופת השכירות עמדה אז על 12 חודשים. בתום התקופה חתמו הצדדים על הסכם שכירות חדש ביום 20.3.11, לפיו שכרו הנתבעים את הדירה לתקופה נוספת של 12 חודשים, כנגד תשלום דמי שכירות בסך של 1,650 ש"ח לחודש.

על אף האמור, הנתבעים פינו את הדירה ביום 13.6.2011 הרבה לפני תום תקופת השכירות השניה, וזאת על רקע המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים לגבי תשלום דמי השכירות.

להקלת הדיון, אתייחס לכל אחד מרכיבי התביעה בנפרד.

דמי שכירות :

לטענת התובעת, הנתבעים נותרו חייבים לה סך של 150 ש"ח בגין הפרש דמי שכירות עבור חודש 3/2011, סך של 1,650 ש"ח בגין דמי שכירות עבור חודש 4/2011 וסך של 1,650 ש"ח בגין דמי שכירות עבור חודש 5/2011.

לעומת זאת, הנתבעים מכחישים בכתב ההגנה, כי נותרו חייבים דמי שכירות כלשהם. במהלך הדיון אשר התקיים בפניי אתמול, הם חזרו על הכחשה זו והוסיפו, כי שילמו את דמי השכירות במזומן, חלקם ע"י משלוח הכספים בדואר לתובעת עצמה וחלקם באמצעות מסירת כספים לידי אחיה של התובעת.

ואולם, לאחר שהנתבעים חזרו על הכחשתם במהלך הדיון, התובעת השמיעה שיחה מוקלטת בינה לבין הנתבע 2, ובה היא שואלת אותו מתי הוא מתכוון לשלם לה את דמי השכירות הנ"ל (סך של 1,650 ש"ח + 1,800 ש"ח) והנתבע 2 משיב לה, כי יעביר את הסכומים ב-21 לחודש (הכוונה בשיחה היתה לחודש 5/2011) ואף טורח לשמוע ממנה את פרטי החשבון שלה לצורך העברת הכספים.

תוכן השיחה הנ"ל סותר ומפריך לחלוטין את גרסת הנתבעים אודות תשלום דמי שכירות.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת דמי שכירות בסך של 3,450 ש"ח בסה"כ.

הוצאות חשמל, גז וועד בית :

התובעת טוענת, כי בהתאם להסכם השכירות, על הנתבעים היה לשאת בהוצאות בגין צריכת חשמל וגז, ולשלם את התשלומים המתחייבים עבור וועד בית, ואולם הנתבעים לא עמדו בהתחייבות זו. בדיון אתמול הציגה התובעת חשבון חשמל בגין החודשים 5-6/2011 בסך של 669 ש"ח אשר שולם באמצעות כרטיס האשראי שלה.

בכתב ההגנה הנתבעים לא התייחסו להוצאות הנ"ל, ואילו בדיון אשר התקיים אתמול הם אישרו בפניי, כי לא שילמו עבור צריכת החשמל והגז עבור החודשים הרלוונטיים, אך טענו כי יש לקזז חוב זה משיק שלהם בסך של 1,500 ש"ח אשר היה בידי התובעת להבטחת תשלום דמי שכירות עבור שנת השכירות הראשונה - שאיננה נשוא דיון כאן - אותו הגישה התובעת לפירעון ללא ידיעתם. הנתבעים לא טענו דבר לגבי הוצאות וועד בית, ובמקום זאת הציגו לפניי קבלות אודות תשלום עבור צריכת מים ועבור ארנונה - שאינם חלק מרכיבי התביעה.

מאחר שהתובעת אינה חולקת על טענת הנתבעים אודות פירעון שיק בסך של 1,500 ש"ח, ומאחר שהיא מאשרת כי עשתה כן על מנת לצמצם את נזקיה, הרי שיש לקזז את סכום השיק מכל סכום בו יחויבו הנתבעים במסגרת פסק הדין.

לפיכך, ומאחר שהנתבעים לא חולקים למעשה על רכיבי התביעה שבכותרת, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 250 ש"ח בגין וועד בית, סך של 669 ש"ח בגין צריכת חשמל, וסך של 69 ש"ח בגין גז - ובסה"כ: 988 ש"ח.

תשלומים בגין הפרת ההסכם :

בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת, כי על הנתבעים לפצותה בפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם השכירות העומד על 1.5% ריבית חודשית בגין כל דמי שכירות אשר לא שולמו במועדם. נוסף לכך טענה התובעת במהלך הדיון, כי על הנתבעים לשלם לה דמי שכירות בגין כל תקופת השכירות, שכן הנתבעים פינו את הדירה הרבה לפני תום תקופת השכירות השניה.

אין מקום להיעתר לרכיב התביעה שבכותרת. לגבי הריבית, התובעת לא פירטה בכתב התביעה באיזה סכום מדובר, ובנסיבות אלו אין זה ראוי שבית המשפט יידרש לחישובים מיוזמתו לשם כך.